נעם היה ילד כחול עיניים, יפה תואר וגבוה מאד. הוא היה מחונן, ועמד לפני תחילת לימודיו בתוכנית “מדעני העתיד”. הוא היה אוהב אדם, בעל לב נבון וטוב. בגיל 14 נפטר באופן פתאומי, בלי שום סימן מקדים, בלי רקע של מחלה או כל דבר אחר, פשוט בוקר אחד, לאחר שיצא אל ביה”ס, התמוטט ברחוב וכל ניסיונות ההחייאה לא צלחו.

בנעם התקיים שילוב מיוחד. מצד אחד הוא היה מדען בנפשו, עם חשיבה רציונלית וסקרנות מדעית. מצד שני, הוא היה אמן וסופר, ומאד פתוח לפנטזיה ודמיון. דרקונים ואבירים העסיקו אותו, והופיעו ברבים מציוריו ובעיקר כתביו.

לאחר שנעם נעלם מחיינו באחת, התחלנו לחפש מה השאיר אחריו – ציורים, כתבים וסיפורים. חיפשנו במגירות, במחברות, על השולחן ובכל מקום. את האוצר הגדול ביותר מצאנו במחשב – סדרה של סיפורים קצרים שהראו לנו שנעם לא רק ניחן באינטליגנציה יוצאת דופן, אלא גם בהומניזם וחכמת חיים ברמה נדירה בגיל כה צעיר.

איך מתמודדים עם ילד כל כך מיוחד ורב כשרונות?

זה היה תמיד האתגר שלנו כהורים וכשנעלם מעולמנו, הרגשנו שזו חובתנו להכיר לעולם את הייחוד של הילד שלנו. את דרך חשיבתו יוצאת הדופן והיצירתית, את הרגישות שלו לאחרים, את הידע שהביא עימו לעולם, אם רק נפקח את העיניים ואת הראש לתוכן העמוק החבוי במה שהשאיר.

הרגשנו שזו הדרך שלנו להמשיך את נעם, להגדיל את הטוב הוא המסר העיקרי אם מסכמים את כל העשייה שלו – ביחס שלו לחבריו, למשפחתו, לסביבה הקרובה אליו וגם עולה כחוט השני בכל כתביו.