ניו-יורק, טורונטו וישראל – סרט אחד המחבר 3 נקודות על הגלובוס

 

נעם ואני חלקנו את אותו המחשב. אחרי שנעלם מחיינו חיפשנו בכל מקום מה השאיר אחריו. במחשב המשותף מצאנו אוצר של סיפורים קצרים וטקסטים שכתב. הוא אהב ספרות וקרא אלפי ספרים, שללא ספק היו מקור השראה עבורו. הוא מאוד אהב פנטזיה ולכן קרא את סדרת ספרי “אראגון” וסדרת ספרי “שר הטבעות” היתה אהובה עליו במיוחד.

בין הסיפורים שכתב מצאנו את “נהר האריקה”, שלהערכתנו נכתב כשיעורי בית בספרות. ראינו סיפורים בסגנונות ספרותיים שונים ונהר האריקה נכתב אחרי שנעם למד על טקסט תיאורי, כאילו ניסה להמחיש למורה כמה הוא יכול להתפלפל בתיאורים. הוא לא רק כתב אותו אלא גם צייר. יום אחד אחד חזר עם הציור הזה הביתה ורק לאחר שנפטר גילינו את ההקשר…

ניו-יורק

“נהר האריקה” נשמע כמעט כמו תיאור של גן עדן מהמם ביופיו. את הטקסט הזה פרסמנו בפייסבוק וחי כנפו, שהוא צייר מאוד מוכשר ומאוד מגוון בסגנונו, התאהב בו. חי מתגורר בניו-יורק והתפרנס מאומנותו שהיתה ציור הפורטרטים של ה-Wall-Street Journal.

בינואר פנה אלינו וביקש לעבוד עם הטקסט, הוא התחיל לעבד את היער ואח”כ את הדמויות בשלב הראשון זה היה עם צבעי מים, ואלה הסקיצות ששלח אלינו:

סקיצות ראשונות שצייר חי עם תחילת הפרויקט

  

תוך כדי העבודה על הסקיצות כתב לנו – “לגבי, הפרוייקט פירושו להזדהות עם נעם (אני מגלה דמיון בינו לבין הילד שהייתי אני, אם כי במידה פחותה יצירתי מנעם, ועם דימיון קונקרטי לעומת פנטסטי) וכפי שציינתי, אשתף אתכם במאבקי, אשלח לכם סקיצות רישומים וכו… בתיקווה שהעשיה והתעסקות שלנו יחד תקהה ולו במעט את כאבכם”.

השלב הבא היה לפרק את הסיפור ל-5 ציורים המהווים את החלקים העיקריים בתיאור המקום המופלא ביותר עלי אדמות – או אי שם, מעבר לקשת. וכך, אחרי שעיבד בצבעי מים, החל בעבודת החיבור בין הדמויות, הרקעים ופרטי הפרטים המדוקדקים בתיאורם, העוזרים לשומע את הטקסט לראות את המראות שנרקמו בראשו של נעם. כחודש לפני האזכרה הראשונה המתוכננת במרץ כבר נראה שמתהווה גוף של עבודות שמאוד אהבנו.

בדיוק באותו זמן, קיבלתי הודעה מפתיעה: בעוד שבועיים את יוצאת למסע של “מגמה” – מסע ג’יפים לנשים בג’ונגלים של קוסטה ריקה. כך, מצאתי את עצמי מטיילת במעבי הג’ונגל עם קבוצה ענקית של נשים שאני לא מכירה ועם קשר מאוד קלוש לויי-פיי, מקבלת מחי מידי ערב, עדכון על התקדמות הציורים. ערב אחד קיבלתי ממנו הודעה: צלמי לי משהו מהג’ונגלים שאת מטיילת בהם. ואם את רואה קופים תשלחי שאוכל לקבל  השראה“. והנה, למחרת בבוקר, הדבר הראשון שפגשנו בכניסה למסלול היו קופים שרבצו על עץ, כאילו מחכים לי שאבוא לצלם אותם. אולי אלה היו הקופים שנעם תיאר: בין העצים מתנודדים קופים קטנים וכסופי פרווה אשר אוכלים את פירות העצים ושותים ממימי הבריכה בעזרת צינורות ארוכים שהם מכינים מקני הסוף שבמים.  כמובן שמייד נשלחה תמונה.

ישראל

כשבוע לפני מועד נסיעתנו ארצה לאזכרה ולאחר שחי סיים את עבודתו, עברו הציורים לישראל, אל רות כנפו-חי עזרא שיודעת לעשות קסמים בעריכת סרטים. היא יצרה עבורנו את הסרט של “נהר האריקה”. רותי ידעה איך לקחת חלקים מהציורים ולהתמקד בהם בזמן שהטקסט מדבר על הפרטים מתוכם. וכך נוצר שלם הגדול מסכום חלקיו. 

טורונטו

שלושה חודשים לאחר שסירת חיינו התהפכה, החלטנו לממש את התוכניות שהיו לנו ולנסוע לשבתון בטורונטו. השהות שם הביאה אותנו למפגש עם נעם שפיגלר. באותו שבוע שרותי שלחה את אלינו את הסרט הערוך, סביב ארוחת ערב אצלנו בדירה בדאון-טאון טורונטו, שאלתי אותו – “נעם, במה אתה עוסק?” והוא ענה שביצירת פסי קול לסרטים, ושהמומחיות שלו היא החיבור בין מה שרואים לקולות ולצלילים שהיינו מצפים שיתחברו לסרט. כך סיפר לנו איך הוא יוצר קולות שמדמים דברים אחרים אך נשמעים בדיוק כפי שהתכוון.

אריאל ואני החלפנו מבטים ומייד הצענו לו להעיף מבט בפרויקט שלנו, שהיה כבר סרט אך רק עם טקסט המוקרא על ידי אריאל. אחרי שראה את הסיפור והאיורים, הציע את עזרתו ביצירת פס הקול לסרט. נעם שפיגלר, ברגישות הרבה שלו, ידע אילו קולות לתת לחלקים השונים והגדיל את כל החוויה לכדי מה שהיא. והוא בלי לדעת על חיבתו של נעם שלנו לשר הטבעות בחר לסרט קטע מוסיקלי של להקת Shadowfax, שהוא הסוס של – Gandalf הקוסם משר הטבעות.

כך, מצירופי מקרים רבים כל כך, הצלחנו להגיע לארץ עם סרט מוכן שמצליח להדגיש את יכולת הכתיבה של נעם ולהפוך אותו שותף באירוע שציין את תאריך האזכרה הראשונה שלו. לערב זה הגיעו מאות חברים, משפחה ומכרים שבאו להיות איתנו. התגובות על השפה הציורית והיכולת התיאורית, על הציורים והמוסיקה שיחד הפכו את הטקסט לדבר המופלא שנוצר כאן, היו מרגשות כל כך והעצימו את גודל האובדן של הילד שהיה יכול להיות לו עתיד מזהיר…