הקשר שלנו עם מוזיאון המדע בירושלים החל לפני זמן רב, אריאל שופט בתחרות המדענים והמפתחים הצעירים של המוזיאון כבר שנים. תמיד תהינו מה יעשה כשנעם יגיש בעצמו עבודה לתחרות? לצערנו הוא לא הגיע לגיל המאפשר להשתתף בתחרות. כחברים של מוזיאון המדע בירושלים חשבנו שלקחת חלק בתחרות דרך הענקת פרס לעבודה היצירתית ביותר יכולה להוות את החוט המקשר של נעם אל התחרות.

למה דווקא יצירתיות? מפני שנעם אמנם היה מדען בנפשו אך גם אמן. הוא חשב לא מחוץ לקופסה, אלא כאילו אין קופסה בכלל. ניסוי מדעי על שוקולד עניין אותו לא פחות מלכתוב סיפור על דרקון שהרוק שלו מרפא כל מחלה…
ולא פחות מזה, כי מדע טוב הוא אמנם שיטתי, אבל מדע פורץ דרך חייב להיות יצירתי.

ממש על רעיונות יצירתיים כאלה חשבנו כשיסדנו את הפרס. מאז התחלנו להעניק את הפרס על שם נעם הכרנו כמה בני ובנות נוער מאוד יצירתיים בדרך החשיבה שלהם שהביאה אותם לכתוב על נושא שאף אחד לא חשב עליו קודם, ואם חשבו על כך הם אלה שמצאו דרך ייחודית ומקורית משלהם לחקור את הנושא עליו נכתבה.

כזאת יצירתיות מצאו שופטי התחרות בעבודה של נעם אחרת – נעם ברקת.  נעם לומדת בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת בן גוריון התעניינה בנושא שרוב בני הנוער אינם מוטרדים ממנו – איך משפיעים שינויי מזג האויר על האקולוגיה שלנו? מקרה המבחן שלה הוא עקרב בשם עביד צהוב. הלהט היצירתי והמדעי של נעם הביא אותה לחקור במשך שנתיים את העביד – בכל דרך אפשרית כמעט… נעם עקבה אחרי העקרבים האלה בלילה בעזרת אור אולטרה סגול, פשפשה במחילות שלהם לראות מה הם אוכלים, מנתה אותם ואף ניתחה אותם – הכל כדי להבין מה קורה לעביד, ולמה הוא מתחיל להעלם?

התשובה שלה מורכבת ומרתקת – העליה בטמפרטורות בשדה צין, והירידה בכמויות הגשמים באיזור, החלישו את מעמדו האקולוגי של העביד. העביד הסתגל, למשל על ידי הרחבת תקופת ההשרצה מעבר למה שנהג עד עכשיו. אך מי שניצל את חולשתו היה עקרב אחר, הבותוס הישראלי, שהגיע מאיזור אחר והשתלט על רוב שטחי המחיה של העביד. נעם מסבירה שניתן ללמוד מהטרגדיה של העביד הצהוב על כך ששינויי אקלים יכולים להשפיע באורח משמעותי על כולנו.

הנערים והנערות הזוכים בפרס כולם יצירתיים, ואולי לכן כל אחד מהם בוחר לו תחום מחקר ייחודי משלו, כפי שיעיד המגוון המסחרר של נושאים שבהם זכו עד היום: הזוכה הראשונה (2015) היתה טאילי הרדימן שכתבה על האסתטיקה של הרוע בקולנוע. אחריה זכה בפרס בוטרוס מועלם, שבנה מכשיר שמיעה זול ונגיש על פי עקרון עקיפת פרנל. ב-2017 הנושא היה מתמטיקה, כאשר עדן רובנוביץ’ כתב על רשתות מינימליות במרחב האוקלידי, ואילו, ב-2018 דווקא בלשנות – עבודתו של יהל כספי על הטרמה תחבירית והמבנה הסביל בעברית ישראלית.

בשנה שעברה זכה בפרס טומי ויינטראוב. טומי כתב עבודה על הפקת אקורדים לשיר על ידי אלגוריתם ללמידת מכונה. בעבודתו הראה טומי שלאנשים אין העדפה בין אקורדים ממוחשבים למקוריים. בסופו של תהליך הביע טומי תקווה שהמחקר שערך יוכל לפתוח צוהר לשיתוף פעולה בין אדם למכונות בתחום המוסיקה.

טומי, מסתבר, בא מבית ש”מייצר” אנשים שחושבים מחוץ לקופסא, אם שמתם לב לשם המשפחה אז הוא לא צילצל לכם מוכר בלי סיבה, אחיו הוא יונתן ויינטראוב, אחד משלושת ייזמי ספייס אי.אל. לשמחתנו פגשנו את כל משפחת ויינטראוב באוקטובר האחרון ביום מיוחד שיזם מוזיאון המדע והצלחנו להכנס כולנו לתמונה אחת – טומי, יונתן, אריאל ואני…

מסתבר שיש אינספור דרכים להיות יצירתיים, ואנחנו שמחים לתמוך בנוער המיוחד שבוחר את דרכו המיוחדת במחקר

אנחנו עם צמד האחים המוכשרים יונתן וטומי ויינטראוב

לרכישת הספר באתר לחצו כאן